<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חולין</h1>
<h2>דף טז.</h2>
אבר מן החי. [חולין ק"א ע"ב] ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי ר' יהודה ור' אליעזר, וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורים, ר' מאיר אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, והלכה כחכמים דאמרי אינו נוהג אלא בטהורים. ובני נח מוזהרים עליו בטמאים וטהורים ואסור להושיטו להן. ואבר מן החי צריך שיהא בו כזית בין בשר גידין ועצמות, מאי טעמא אכילה כתיב ביה ואין אכילה פחותה מכזית. אמר ר' יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה, ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטריפה, ור"ל אמר וכו'. ואבר ובשר המדולדלים בבהמה ושחטה לבהמה אם יכולים לעלות ארוכה משתרו בשחיטת הבהמה ואי לא לא משתרו. והיכי דמי כדי לעלות ארוכה כדתנן נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו, ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו. — והרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה וכו'. — וכתב הרב ואמ"ה היכא דנפל בקדירה ההוא בישולא אסור ומשערינן ליה בששים כדין כל איסורים שבתורה. ולי הכותב נראה לי דאי איערב בשאר איברים דהיתר ואין מכירין אותו דחשבינן ליה כבריה ולא בטיל כאשר אמרנו בגיד שַני גיד דבריה הוא. וגיד הנשה מותר בהנאה ואבר מן החי מותר בהנאה כדמפורש בפרק כל שעה.
